<h1>חי' הרשב"ץ — ר"ה</h1>
<h2>דף לט:</h2>
אמר ר' ברוספדאי אמר ר' יוחנן ג' ספרים נפתחין בר"ה אחד של צדיקים גמורים וא' של רשעים גמורים וא' של בינוניים, של צדיקים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים פי' ה"ה לכל מידי טובות, רשעים גמורי' נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה וה"ה לכל מיני צער, בינוני' תלויין ועומדי' מר"ה עד יוה"ך זכו נכתבין לחיים לא זכו נכתבין למיתה, לפי' אלה שחבו או בעבירה או בבטול מצות עשה אחת או שנתעצל מלעשות תשובה שהיא מ"ע בימים אלו, אבל אם נשארו בנוניים כגון שעשו מצוה אחת ששקולה כנגד מצות ביטול התשובה אינן נכתבין למיתה דהא קי"ל כב"ה דאמרי דשלש כיתות ליום הדין ורב חסד מטה כלפי חסד דמסתברא ליה דכי היכי ביום הדין מטה כלפי חסד ה"נ ביום ר"ה וצ"ע, וכן נראה מפירוש הגאון ז"ל מעביר לקמן, הילכך אם לא זכו אבל חבו ועונותיהן מרובין מזכיותיהן והרי הן רשעים גמורים נידונין למיתה ביוה"ך. ומוכחי מקראי דשלש ספרים נינהו מדכתיב ימחו מספר חיים וגו'. א"נ מדכתיב ואם אין מחני נא מספרך וגו', וכלהו קראי מוכחי דרחמנא כתיב זכותא דצדיקי וחובי דרשיעי על ספרא. בצדיקי כתיב וישמע ויכתוב בספר זכרון וגו' וברשעי כתיב וחטאתם מלפניך אל תמחה וגו', וה"נ מוכחי דשקלי להו במאזני משפט כדכתיב ישקלני במאזני צדק וכתיב פלס ומאזני משפט וכתיב במאזנים לעלות וכו'. האי צדיקים גמורים ורשעים גמורים ובינונים דקאמרינן לא לפי חשבון זכיות ועונות הוא שהרי אנו רואין כמה צדיקים מתים וכמה רשעים חיין, אלא צדיקים בדינן קאמרי מדכתי' והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע וכו' שיש רשעי' שעושין מקצת מצות שהקב"ה נותן להם שכרן בעוה"ז וכותבן לחיי' והרי אלו אע"ג שהן רשעי' יצאו צדיקים בדין זה וכן יש צדיקים שעושין קצת עבירות שחייבי' עליהם מיתה שהקב"ה נפרע מהן לעול' זה וכותבין למית' והרי אלו יצאו בדין זה רשעי' גמורים אעפ"י שהן צדיקים גמורין וזוכין לג"ע, והראב"ד ז"ל יש לו דרך אחר' בהשגותיו. ונראה דהא דר' יוחנן אתיא אליבא דתנא דמתני' דפ"ק דקדושין [ל"ט ע"ב] דאמר דכל העושה מצוה אחת יתירה על זכיותיו מטיבין לו וכו', אבל ר' יעקב דאמר התם מריעין לו ודומה כמי ששרף כל התורה כולה משום דשכר מצות בהאי עלמא ליכא א"כ אין צדיקין חיי' ואין רשעים מתים ולא בינו[נ]יים נתלין דמאי מהני להו תלייתן שאפי' זכו מריעין להם, דמעתה לאו טובי העוה"ז תלוי במצות ועבירות אלא במזלא תליא מילתא דאמר רבא בפ' בתרא דמועד קטן [כ"ח ע"א] בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא, דאפי' במתני' דארבעה פרקי העולם נדון פליג ר' יעקב דהא דאמרה תורה הביא עומר וכו' אין שכרו בעולם הזה אלא בעולם הבא ונראה שאפשר לקיים דשכר מצות בהאי עלמא נמי איתא והעושה מצות ועבירות נותנין לו שכר המצות ונפרעין לו ממנו מן העבירות כגון דעבדין ליה יום טב ויום בש כדאית' התם בקדושין, אלא שהדבר נמסר לדינו של הקב"ה שיש עבירה אחת קטנה מכרעת למיתה לצדיק גמור כחטאו של אדון הנביאים ויש זכות אחת מכרעת לחיים לרשע גמור שנא' הראית כי נכנע אחאב מלפני וגו', ומה שראה ר' יעקב מעש' באיש שקיי' כבוד אביו ושלוח הקן ולא ארכו ימיו אפשר שכבר נידון למיתה בר"ה שעבר וא"א לקרוע גזר דינו לשלם שכרו בעוה"ז ונשתלם לו לעוה"ב, א"נ ס"ל לה"מ דשכר מצות המפורש בתורה ליתיה בהאי עלמא אבל מודה הוא דיש לו טובה קצת בעוה"ז ועל אותו שכר הוא נידון אבל השאר המפורש בתורה שמור הוא לעולם שכולו ארוך, א"נ אע"ג דס"ל דשכר מצות כלל בהאי עלמא ליכא א"ה העולם נדון בפרקים הללו לטוב ולרע לא ע"פ זכות ולא ע"פ חובה אלא ברצונו של הקב"ה ושלשה ספרים נפתחין בר"ה אלא שאין חילוק הכיתות בזכות או (ו)חובה ואין לנו לידע אין כי אלקי משפט (ולא) [ולו] נתכנו עלילות, ומעשה שראה רבא שעליו אמר בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא משו' דרבא ורב חסדא צדיקי הוו מר מצלי ואתי מטרא ומר מצלי ואתי מטרא רב חסדא חייה תשעין שנין ורבא חיה ארבעין שנין ובי רב חסדא שתין הילולי ובי רבא (שנין) [שתין] תכלי ובי רב חסדא נהמא דסמיד' לכלבא ולא מיתבעי בי רבא נהמא דסמיד' לא משתכח, וכן נמי עובד' דר' אלעזר בן פדת במס' תענית [כ"ה ע"א] דאמר ליה הקב"ה מאי בעית דאחרביה לעלמא ואיבני' דילמא סלקת בשעת' דמזוני, אפשר לומר שדינו של הקב"ה כך גזר מפני קצת עבירות שעשה דאדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא להניחם בעניינים אלא למזלם ושלא לשנות עליהם המזל שלא ינכו מזכיותיהם ומה שראה שהוא רע להן לצדיקי' אינו אלא טובה גמור' להרבות שכרן וכדאמר ר' חנינא בן דוסא לדביתהו התם בעית כלהו צדיקי לוכלו בפתורא דארבע כרעי ואנן בפתורא דתלת כרעי משמע דהנהו צדיקי דלא אתו בשעתא דמזוני אין הקב"ה רוצה לשנות להם המזל בשכר מצותיהן מפני קצת עבירות שעשו א"נ שהצדיקים עצמם ניחא להו שיהא זכותם שמור ולהתנהג ע"פ המזל שלא למעט שכרן בעולם הבא. ורב חסדא דהוה בשעתא דמזוני הועיל לו המזל שלא להצטרך לנכות מזכיות וגם עונותיו לא היו כל כך כדי שיגרמו לשנות מזלו, וגם אורך היומי הבנים וקצורם הכל לפי הקץ הקצוב בעת שנולד דודאי שמואל לא היה חייב כרת שימות בן ב"ן שנים שהיא מיתת כרת כדאיתא התם במועד קטן אלא שהגיע קצו א"נ שהוא רצה בכך וכדאמר במסכת תענית כדי שלא ימות שאול בחייו ויבטלו מעשה ידיו בחייו וכבר הגיעה מלכות בית דוד כדאמר התם נמי כבר דחקא רגליה דבר נתן וכן נמי הבא מדבית עלי הוה ומשום דעסיק בתורה חיה ארבעין שנין כדאיתא בפרקין, וכן נמי אפי' רבא לא קאמר הכי אלא בחיי ומזוני ובני אבל בצרכי אדם מצער וריוח בזכותו תליא מילתא, הילכך אין לזוז לנו מהאי סברא דשכר מצוה בהאי עלמא איכא אלא שאין אנו יודעין היאך הוא השיקול ולא ידעו אלא משפטי ה' אשרי כל חוכי לו ואלו דברים צריכין גדול וניגר ובר ניגר לפריקנון. כל העושה מצוה א' יתירה על זכיותיו מטיבין לו ומאריכין לו ימיו ונוחל את הארץ ארץ החיים דהיינו ג"ע לאחר מיתתו, ואם אותה מצוה יתירה על זכיותיו ה[י]א כבוד אב ואם וג"ח והבאת שלום בין אדם לחבירו דהוי טוב לשמי' וטוב לבריו' אע"פי שאינה יתירה ממש אלא שהיא שקולה היא מכרעת להיות נידון כצדיק גמור, וכן נמי זאת המצוה יתירה שאמרנו אפילו באתה עבירה בידו וניצול הימנה נחשבת לו כמצוה ובסוף המסכת' כתבתי יותר. וכל שאינו עושה מצוה א' אין מטיבין לו ואינו נוחל את הארץ ואין מאריכין את ימיו ואינו נוחל את הארץ ז"ל דה"ק שאינו עושה מצוה אחת יתירה אלא שהעבירות הן יתירות מהזכיות אין מטיבין לו וכו', אבל אם היה שקול הא אמרינן ורב חסד מטה כלפי חסד, ואע"ג דאמרי' בגמ' דבכיבוד אב ואם וכו' אבל אם היתה שקולה מכרעת אבל באינך משמע דאינו מכרעת, והכי מתרצא מילתא שאם היתה משאר מצות לא היה כח בידה להכריע דאכתי רשע גמור שחובותיו מרובין מזכיותיו ובכבוד אב ואם ואינך אחריני מכריעתו להיות שקול וכיון שהוא שקול הקב"ה במדת רב חסד מטה כלפי חסד כך נ"ל וצ"ע. [קידושין מ' ע"ב] לעולם ירא' אדם את עצמו כאלו חציו זכאי וחציו חייב שאם יעשה מצוה א' מכריע עצמו וכל העולם כלו לכף זכות ואם עשה עבירה אחת הכריע כל העולם כלו לכף חובה, ואם יראה אדם עצמו זכאי יתרשל בעשית המצוה ואם ירא' עצמו חייב יתייאש מן הרחמים וע"ז נאמר אל תהיה צדיק הרבה וכו'. צדיק גמור כל ימיו ומרד באחרונה נדון כרשע בתוהא על הראשונות שנא' צדקת הצדיק לא תצילנו ביום רשעו, ורשע גמור כל ימיו ועשה תשובה נדון כצדיק שנאמ' ורשעת הרשע וגו' שאין לך דבר עומד בפני התשובה ואמרינן עלה בפיאה [פ"א ה"א] ובפ' יום הכפורים נמי בגמרין ירושלמי א"ר יוחנן ולא עוד אלא כל העבירות שעשה נחשבות עליו זכיות שנאמר מור ואהלות קציעות כל ביגדותיך כל בגידות שבגדת בי הרי הן לפני כמר ואהלו'. [ירושלמי שם] זכות יש לה קרן ויש לה פירות שנאמר צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו, עבירה שעושה פרי יש לה פירות שנא' ויאכלו מפרי דרכם ושאינה עושה פרי אין לה שנאמ' אוי לרשע רע כי גמול ידיו ה' ישלם לו. מחשב' טובה הקב"ה מצרפ' למעשה שנא' ולחושבי שמו מחשב' רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה שנא' און אם ראיתי בלבי לא ישמע וגו' אבל בע"ז כתיב למען תפוס את בני ישראל בלבבם. וכן הא בפ"ק דקדושין [מ' ע"א]. ומצאתי בפיאה ירוש' [שם] דגרסי' עלה הדא דתימא בישראל אבל באומות העולם חילוף מחשבה טובה אין הקב"ה מצרפה למעשה דכתיב [דניאל ו'] ועד מעלי שמשא הוה משדר להצלותיה ולא כתיב ושזביה, מחשבה רעה הקב"ה מצרפה [למעשה דכתיב (עובדיה א') מקטל מחמס אחיך יעקב] וכי הרגו אלא מלמד שחשב עליו להרגו מעלה עליו הכתוב כאלו הרגו ונ"ל דה"ק מדלא כתיב ושיזביה משמע מקרא דלא שיזביה אלא הרגו ואם מפני שהשליכו לגובה דאריוותא וחשב להרגו. גרסי' בירושלמי במסכת פיאה רובה זכיות ומעוט עונות נפרעין ממנו מיעוט עונות קלות שעשה בע"הז בשביל ליתן לו שכרן שלם לע"הב, (רבו) [רוב] עונות ומיעוט זכיות נותנין לו מתן שכר מצו' קלות שעש' בע"הז כדי להפרע ממנו בע"הב. אבל הפורק עול ומיפר ברית ומגלה פנים בתורה אע"פי שיש בידו כל מעשים טובי' נפרעין ממנו בע"הז והקרן קיימת לו לע"הב. ע"ז וגילוי עריות ושפיכו' דמים ר' יונה ור' יוסי חד אמר כקלות וחד אמר כחמורו' במה אנן קיימין אם באותו שעשה תשובה אין כל דבר עומד בפני התשובה. אלא כדין קיימן באותו שלא עשה תשובה ע"כ.
